פופוליזם לחוד ומציאות לחוד – המדינה מציינת בכל הזדמנות את החשיבות במעבר לתחבורה ירוקה, אבל עושה הרבה כדי למנוע את המעבר הזה
במהלך הסופ"ש לקחנו חלק קצר בכתבה נוספת של כאן 11 שעוסקת בעולם הרכב החשמלי בישראל. הכתבה הזו, כמו כתבות אחרות שעוסקות בתחום בתאגיד השידור הציבורי – לא הגיעה בכדי להציג תמונה ורודה ואוטופית. יפעת עמיאל הציגה בפירוט רב חלק מהפתרונות, אבל גם חלק לא קטן מהקשיים בהם נתקלים אנשים בתחום זה – החל מלקוחות ואזרחים קטנים שמעוניינים להיגמל מדלק מאובנים ועד לחברות ענק דוגמת בטר פלייס.
אז איך מדינת ישראל כן מנסה לקדם את התחום? דרך אחת, שנמצאת על ערש דווי, היא המיסוי המועט לרכב חשמלי. הוא מועט כמובן באופן יחסי ומורכב מנוסחה מסובכת (כרגיל), וממילא זה צפוי ב-1/1/2023 להכפיל את עצמו מ-10 ל-20 אחוזים. גם אגרת הרישוי לרכב חשמלי עומדת על 530 שקלים לשנה במקום אלפי שקלים לרכבים שאינם חשמליים, ומבחינת הכיס שלנו…. זהו בעצם. גם משרד האנרגיה משקיע הון תועפות (ההודעות לעיתונות מדברות באופן עקבי על 8 מיליון שקלים בכל מספר חודשים) בסבסוד הקמה של עמדות טעינה ציבוריות לרכב חשמלי, אך המיקום שלהן לא תמיד מתאים לשימוש של כלל הציבור והן ממוקמות בדרך כלל במקומות עניין כמו קניונים. על נושא חסימתן, נדבר ממש תכף.
בכדי למנוע מאזרחים ביצוע של פעולה מסוימת ניתן לנקוט במגוון דרכים: אפשר כדוגמא לקחת את נושא הסיגריות. המדינה לא מעוניינת שהאזרחים יעשנו, וההוצאות על בריאותם הפיזית גוברות בהרבה על ההכנסות ממכירת סיגריות ואביזריהן. אז המדינה יכולה למסות את הסיגריות בסכומים גבוהים בכדי להעלות את מכירת ולמנוע מבחינה כספית את האפשרות לרכוש אותן. אבל הדרך בה מתנהלת מדינת ישראל היא לא דרך אקטיבית של מניעת מעבר לרכב חשמלי – אלא דרך פסיבית של השארת המצב על כנו, דחייה מקסימלית – בכל פעם מחדש – של קביעת תקנות מסודרות ואסדרה כוללת של התחום, היכרות עם הבעיות והתעלמות מהן, ובמקרים מסוימים – הערמת קשיים נרחבת על מי שכבר כן עשה את הצעד. בשביל למנוע מעבר לרכב חשמלי, לא צריך להתאמץ – צריך רק שהמדינה תמשיך להתנהל כרגיל, ותמשיך להקשות על מי שכן עובר.
1. הטבת מס עתיקה שכלל לא מתחשבת במצב השוק הנוכחי, ולא נראה שלמשרד האוצר ממש אכפת
נכון להיום – רכב חשמלי נהנה ממיסוי של 10% עד סכום כסף מסוים, ומעליו – המיסוי עליו מגיע לנורמות אליהן אנחנו למרבה הצער רגילים. כל זאת לא משנה כהו זה את העובדה שרכבים חשמליים נמכרים בישראל במחירים של רכבי בנזין מקבילים בממדיהם ולעיתים אף בהרבה יותר מכך – ויש לכך המון אשמים שאפשר להתחיל למנות מפה ועד אין סוף – מהיצרניות ועד אחרון הלקוחות שרוכש מכוניות במחיר גבוה – כשהיבואניות, כגורם שקיים בכדי להרוויח כסף בראש ובראשונה, ממקסמות בחלק מהמקרים את הרווח שלהן ונמצאות באמצע.
כל זאת, עם השוק המשתגע של היום, מתרחש כבר עכשיו עם מיסוי של עשרה אחוזים. מה יקרה כאשר המיסוי יוכפל מ-10% ל-20%? המחירים של דגמי הרכבים הבסיסיים ביותר יעלו במקרה הטוב והאופטימי ביותר באלפי שקלים נוספים לכל הפחות, כאשר הממוצע מדבר על כ-15 אלף שקלים עלייה לפחות בדגמים "העממיים", וככל שמדובר בדגם יוקרתי ויקר יותר – כך המחירים צפויים לעלות עוד ועוד. ניסינו לפנות בחצי השנה האחרונה למשרד האוצר מספר פעמים עם בקשה להתייחסות לנושא זה – את תגובתם, לא קיבלנו ולו פעם אחת. נכון לזמן כתיבת הכתבה הזו – אין שום צפי לשינוי בנושא המיסוי לרכב חשמלי וזה צפוי, כאמור, לזנק בראשון לינואר 2023 ל-20%.
ג'ילי ג'יאומטרי C – רכב חשמלי עממי שמחירו בארץ התחיל בטווח של 145 אלף שקלים לפני כשנה, קפץ מאז ל-160, ולאחר עליית המס – צפוי לזנק בכמה עשרות אלפי שקלים נוספים. את משרד האוצר, מעניינת שורת הרווח
2. 8 מיליון שקלים מושקעים בכל כמה חודשים בסבסוד עמדות טעינה – מבלי שמשרד האנרגיה בודק אפילו היכן הן מוקמות
בהמשך לתחילת הכתבה, נקודת אור אחת קטנה נמצאת בדמות משרד האנרגיה שבהעדר דרך אחרת לתאר את זה – שופך מיליוני שקלים מכספי המיסים (שאתם ואנחנו משלמים ביד רחבה ובלית ברירה) בכל מספר חודשים בסבסוד והקמה של עמדות טעינה ציבוריות לרכב חשמלי. מידת המעורבות של משרד האנרגיה מעבר לסבסוד הזה מעורפלת מאוד – נראה שעם היד המסבסדת המאוד נדיבה, פועלת גם יד נוספת שעוסקת ב… ובכן, דברים אחרים לגמרי. כי למשרד האנרגיה אין שום עניין, כך על פי תחושתנו, לעסוק במיקומן של העמדות או בנגישות שלהן לכלל הציבור.
כך נוצר מצב שהאזור המרושת ביותר בעמדות טעינה בישראל הוא – איך לא – גוש דן, היכן שישנם בעלי רכב חשמלי רבים, מצוקת חנייה, וחניונים שמבינים את הייתרון בהתקנת עמדות טעינה בתחומם. זה דווקא פתרון לא רע, אבל ככל שמתרחקים מגוש דן כך המצב הולך ומחמיר ועמדות הטעינה הציבוריות מדלדלות בפריסתן. יש עמדות שאנחנו נתקלים בהן, ובעיקר תוהים איך יכול להיות שמשרד האנרגיה השקיע עשרות אלפי שקלים כשהיא עומדת נטושה ומיותמת עם שכבת אבק יפה עלייה. גם במקרה זה פנינו למשרד האנרגיה וביקשנו את תגובתם לשאלות – למה לא פורסים עמדות טעינה במקומות נגישים הרבה יותר כמו שכונות מגורים או חלילה וחס בצמוד לחניות בשטח הציבורי, כמו עמודי תאורה או עמודי חשמל? את התשובה, נכון לפרסום כתבה זו, לא קיבלנו עדיין.
3. אחרי הסבסוד הנדיב – העמדות נחסמות על ידי רכבי בנזין ועומדות כאבן שאין לה הופכין – ובמשרדי הממשלה מגלגלים אחריות מאחד לשני
הוצאתם מכיסכם סכום כסף לא מבוטל בעליל לצורך רכישה של רכב חשמלי, עשיתם כבר את הצעד שלעיתים יכול להיות מאוד לא פשוט! כל הכבוד. עכשיו נראה אתכם טוענים את הרכב בעמדת טעינה ציבורית – הסיכוי שהיא תהיה פנויה ולא חסומה על ידי רכב בנזין – לא מאוד גבוה. הסיבה לכך – העדר מוחלט של רגולציה. אתם קוראים נכון – יד אחת של הממשלה מבזבזת המון מכספי המיסים של כולנו בכדי לקדם רכב חשמלי, והיד השניה לא עושה שום דבר בכדי לוודא שהמהלך יניב פירות.
משרד האנרגיה טוען זה ימים ימימה שאין לו שום נגיעה לנושא הרגולציה, משרד התחבורה טוען זמן רב ששם "עובדים על תקנות", ובינתיים התוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: רכבי בנזין חוסמים עמדות טעינה, ולאף אחד אין מה לעשות בנידון. במקרים מסוימים ישנן רשויות מקומיות שלקחו את החוק לידיהן והציבו תימרור שאוסר על חניית רכבים שאינם בטעינה – אך מדובר במקרים נקודתיים ולא באסטרטגיה גורפת. בינתיים, מי שסובל – הוא ציבור בעלי הרכב החשמלי. משרד התחבורה הוא המשרד הממשלתי היחיד שבדרך כלל מוצא את היכולת לענות לפניות שלנו, אך נכון למועד פרסום הכתבה – לא התקבלה תשובה בנידון. עדכון: משרד התחבורה אישר מולנו כי בימים אלו עובדים אנשי המשרד לצד אנשי משרד המשפטים על קביעת תקנות שיאפשרו מניעת חסימה של עמדות טעינה לרכב חשמלי על ידי רכבי בנזין, במטרה להביא את הנושא לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך אישור כבר לאחר הבחירות.
4. משרד הפנים לא מקבע בחוק את נושא ההתנהלות סביב התקנת עמדת טעינה בבית משותף עם חניה בטאבו
נחזור לפסקה הפותחת של הסעיף הקודם: הוצאתם מכיסכם סכום אסטרונומי לרכישת רכב חשמלי, עם המיסוי הגבוהה וקשיי הטעינה בעמדות ציבוריות? אולי יש לכם פתרון בדמות אפשרות של התקנת עמדת טעינה ביתית. אז נכון, לחלקנו התהליך עבר בקלות – פניה לוועד הבית, קבלת אישור – ונגמר הסיפור. אבל נושא ההתקנה בבית משותף הופך לסבוך כמו ג'ונגל בקולומביה ברגע שוועד הבית לא נותן לנו אישור להתקין את העמדה.
במקרה זה חשוב לציין – ישנם מספר תקדימים משפטיים שקובעים כי עמדת טעינה בחנייה הפרטית של דייר בבית משותף היא שימוש סביר ברכוש המשותף, והפעולה קלה הרבה יותר כאשר ניתן לבצע חיבור ללוח החשמל של הדירה הפרטית שלנו ולא ללוח הציבורי. אך במקרה בו נדרשת התקנה מהלוח הציבורי, הנושא חייב לעבור מול וועד הבית – שם, המוני רוכשים פוטנציאליים נתקלים בצרות צרורות – החל מדרישות שונות ומשונות לביטוחים יקרים, ועד לקביעה חד משמעית של וועד הבית – "לא תהיה פה עמדת טעינה". למה? סתם ככה. מצב כזה, שהוא שכיח להחריד, מוביל לשני מקומות – בזבוז הון עתק על תביעה מול וועד הבית בכדי לחייב אותו לאפשר את ההתקנה – מקום שאליו רובנו המוחלט לא נגיע כלל, או למקום השני – ויתור מוחלט על המעבר לרכב חשמלי.
ביתו של אדם הוא מבצרו, והחניה בטאבו היא הסיכוי הטוב ביותר להעביר כמות הולכת וגוברת של נהגים לרכב חשמלי. ברגע שוועד הבית מתחיל להערים קשיים – לעיתים מתוך בורות, לעיתים מתוך פרנציפ, ולעיתים מתוך ניצול העדר החוק – מרביתנו נרים ידיים ונוותר – ואף גורם במדינת ישראל לא יכול לחייב את וועד הבית לעשות שום דבר חוץ מבית משפט. או הממשלה – שיכולה להעביר תקנות מסודרות הנוגעות להתקנת עמדת טעינה בבתים משותפים, וביתר שאת – לחוקק שכל אדם לו חניה בטאבו, רשאי להתקין בה עמדת טעינה. כך לפחות, התהליך שיתנהל מול וועד הבית לא יהיה "כן או לא", אלא "איך". כפי שניחשתם – את תגובת משרד הפנים, נכון למועד פרסום הכתבה – לא קיבלנו.
5. מה עושים עם "בנייני הקרונות" ועם כל מי שיש בבניין שלו חנייה משותפת ציבורית, ללא חלוקה בטאבו? הפתרונות קיימים, משרדי הממשלה לא נוקפים אצבע
קבלו סיטואציה אוטופית: אתם גרים בבית משותף ישן, עם חנייה ששייכת לבניין אבל לא מחולקת לדיירים בטאבו. מצב כזה מחייב אתכם, במידה ואתם רוצים להתקין עמדת טעינה – לבצע תהליך של "משאל עם" בקרב הדיירים בכדי שיהיה רוב להתקנה של מערכת טעינה חכמה בחניה. יתכן שחלקכם יודעים שמערכות אלו הן פתרון יעיל – אבל יקר להחריד, כי התקנתן יקרה מאוד, הרכיבים שלהן יקרים מאוד – והחברה המתקינה צריכה בכל זאת להרוויח כסף ממקום כלשהו. כך שמציעים את ההתקנה בדרך כלל ללא עלות, תמורת התחייבות לכמה שנים טובות מאוד + עלות חשמל גבוהה ממה שדייר ישלם מהלוח הפרטי שלו + דמי מנוי.
אם רק משרד האנרגיה היה משקיע כמה שקלים בסבסוד מערכות כאלו – שהן חשובות באותה מידה כמו התקנת עמדות טעינה ציבוריות בקניון (אם לא יותר) – המעבר לרכב חשמלי היה מואץ בקצב מסחרר. אם יש עמדת טעינה בקניון בו אתם מבקרים פעם בכמה חודשים או לא זה אחלה אבל זה בהחלט לא יקדם אתכם לעבור לרכב חשמלי – אבל אם יש לכם בחניה של הבניין עמדת טעינה צמודה, שהוקמה בסבסוד ובתמיכת משרד האנרגיה (אותו משרד אנרגיה ששופך הררי מיטלטלין על עמדות טעינה ציבוריות שנחסמות על ידי רכבי בנזין!), כנראה שהמעבר לרכב חשמלי יהיה הרבה יותר פשוט בשבילכם. משרד האנרגיה הוא כמובן לא היחיד שאחראי על כך – וגם משרד הפנים טומן את ידיו בצלחת בהקשר זה ולא מקדם שום סוג שהוא של רגולציה בנושא זה.
6. קביעות בומבסטיות ש"כל בניין חדש שייבנה יחויב בתשתית לטעינת רכב חשמלי" עושות יופי של כותרות, אבל כשמסתכלים לעומק – הן במקרה הטוב לוקות בחסר
פעמיים בשנה האחרונה הצהירו כל מיני גורמים שקשורים למשרד הפנים הצהרות בומבסטיות: כל בניין חדש שייבנה בישראל החל מ-X יחוייב בתשתית לטעינת רכב חשמלי. ההצהרות האלו ורודות, יפות ומעוררות אופטימיות – עד שמתחילים לחפור בהן לעומק, ומבינים שההנחיה היא בעיקר "הקמת תשתית", בלי הרבה יותר מידי ירידה לפרטים.
משרד הפנים היקר, כבר הרמתם את הכפפה והחלטתם שהמהלך יוצא לפועל: מה עם קצת השקעה בלימוד החומר, התייעצות עם אנשי מקצוע מתחום הרכב החשמלי, התשתיות וכו'? זה שמחירי הדירות פשוט פסיכיים זה ידוע ומוכר לכל אחת ואחד מהקוראים וגם לכם, אבל למה שבנאדם שרוכש דירה כשמובטחת לו תשתית לעמדת טעינה יגלה רק בדיעבד שהתשתית הזאת קיימת מהלוח הציבורי לחנייה, מה שמחזיר אותו בחזרה לסעיף 4? או, חלילה וחס, שהוא מקבל דירה עם תשתית ישירות מהקומה ה-15 שלו עד לחניה התת קרקעית האישית שלו, אבל האמרפז' שבדירה שלו לא מאפשר בכלל לטעון רכב חשמלי במקביל לשאר צרכני החשמל בבית? אם אתם רוצים יש גם תסריטים גרועים מכך – צינורות בעובי לא נכון, תכנון לקוי של התשתיות הנדרשות, ועוד ועוד ועוד. כותרות בומבסטיות זה באמת נהדר – אבל כדאי שיהיה מאחוריהן גם תוכן ממשי.
7. חברת החשמל – הגורם הכי מקשה לעוברים לרכב חשמלי
הייתם חושבים שבמדינה מתוקנת, חברת החשמל תקדם היא היא עצמה את המעבר לרכב חשמלי, נכון? ובכן, צר לי לבשר לכם – במדינת ישראל, מי שכבר עשה את התהליך, התקדם, הוציא מכספו, רב עם הוועד, חיכה חודשים ארוכים ולבסוף גילה שהוא זקוק לחברת החשמל (כמו למשל במקרה של הגדלת החיבור לדירה) – עומד בפני מסע חדש של טלטלות אין סופיות והוצאות כספיות.
ככלל, אחרי מספר רב של מקרים שאנחנו מכירים מקרוב לגבי עירוב של חברת החשמל בתהליך – באופן חד משמעי, בכל פעם בה הוזכר הנושא של "רכב חשמלי" בהקשרים של הגדלת חיבורים וכדומה – התהליך קיבל טוויסט מתיש ומעייף אף יותר מהגדלת חיבור סטנדרטית. העצה שלנו לכל מי שאיכשהו נקלע למצב בו הוא עלול אפילו להרים טלפון לחברת החשמל היא – להתכונן לסיוט. חברת החשמל עצמה, במדינת ישראל, כלל לא ערוכה לתחום המעבר – הנציגים שנותנים שירות לא יודעים במרבית המקרים להסביר ולדייק או חלילה לסייע ללקוח שפונה אליהם, והתחושה העיקרית מכל המקרים אותם אנחנו מכירים היא ש"מתגלחים" על הרוכשים המסכנים שכבר כן נאלצו לפנות לחברת החשמל. גורם כל כך גדול, חשוב ודומיננטי בתחום של מעבר לרכב חשמלי צריך להיות פתוח, מסביר פנים ומקל בכל הביורוקרטיה – במיוחד בהתחשב בשרשרת הארגונים לה הוא כפוף (רשות החשמל, משרד האנרגיה וכך הלאה). זה שזה יקר, אנחנו כבר יודעים.
רוצים לקבל את כל החדשות החמות ביותר על עולם הרכב החשמלי? הצטרפו לקבוצת הטלגרם של מגזין פלאג מג !
מסכימים שהמדינה מנסה לטרפד מעבר לרכב חשמלי? בואו לדבר איתנו על זה בקבוצת הפייסבוק של מגזין פלאג מג – עוברים לרכב חשמלי!
אתם בטיקטוק? גם אנחנו! ערוץ הטיקטוק של פלאג מג
במידה ואתם דוברים של אחד הגורמים לעיל ומעוניינים בכל זאת לשלוח לנו התייחסות לחומר הרלוונטי לכם, גם אחרי פרסום הכתבה, אתם מוזמנים לפנות אלינו עם תגובה מפורטת בכל אחת מהפלטפורמות בהן אנחנו נמצאים, והתגובה תפורסם.
